“ש לי התבונה שלי, תבונתה של אישה רבת ניסיון. אני צוחקת למודה, צוחקת מדודה, יודעת מה אני רוצה. ההוא שהייתי כרוכה אחריו כבר זקן. זה שהיה כרוך אחרי מצא לו היכן לקנן. לי עצמי עוד לא ברור איך עושים את זה. אני שוקלת את האפשרות להשליט את מרותי על הממונה על ההגבלים, שהוא אחרי הכול ממין זכר, ולצמצם את היקף סמכויותיו. אחרת, אני מבינה, לא נגיע, לא הוא ולא אני, לשום מקום”
Book:פתח גדול מלמטה