Quotessence
Home / Quotes / Quote by Shulamith Hareven

Quote by Shulamith Hareven

“אחר כך ירדה שיירת חירם מן ההר. מורן רכבה ראשונה. בעינים נוצצות ישבה על האוכף, בין השקיים, צמאת מראות, רואה את המרחבים נפתחים לפניה, כמו נכנסת אל עולם שאין לו סוף, מן ההר המשתפל והולך, עד שנעשו הגבעות שוקטות, קטנות, מעט מרעה נמוך פזור עליהן, ורוח חמה מאד אפפה אותם מדרום. הביטה והביטה. אולי כל ימיה צמאה למקום הזה. בכל רגע רחב ליבה יותר. הערבה קבלה אותה בלי קושי, כאילו היא שייכת לה מאז ומעולם. נפעמת קמה בבקרים, קלה, חשה את תמצית החיים בתוך גופה עם כל נשימה, עם כל משב רוח חמימה, מביטה בשמים שנעשו רחבים מאד, כמו צפה בין שמים לשמים, מעולם לא היה לה טוב כבמקום הזה. כל הדברים נעשו פשוטים. הרוח היתה נבונה, מדְרך כף הרגל היה נכון. גם השתיקה. חשה שאין דבר בעולם שלא תוכל לעשותו, אין דבר שיעמוד בפניה.”

Quote by Shulamith Hareven

Work

Thirst: The Desert Trilogy

Browse quotes and source details for this work. more

Author

Shulamith Hareven

Browse famous quotes and profile details for Shulamith Hareven. more

You May Also Like

“ש לי התבונה שלי, תבונתה של אישה רבת ניסיון. אני צוחקת למודה, צוחקת מדודה, יודעת מה אני רוצה. ההוא שהייתי כרוכה אחריו כבר זקן. זה שהיה כרוך אחרי מצא לו היכן לקנן. לי עצמי עוד לא ברור איך עושים את זה. אני שוקלת את האפשרות להשליט את מרותי על הממונה על ההגבלים, שהוא אחרי הכול ממין זכר, ולצמצם את היקף סמכויותיו. אחרת, אני מבינה, לא נגיע, לא הוא ולא אני, לשום מקום”

“מת כאן הקיר הגולמי הידוע מן העבר, זה הבנוי לבנים דחוסות, או בלוקים אפורים מבוקעים ומנוסרים, אלה שארוגים בכוורת שיציקת מלט מדביקה ביניהם. מת כאן הכותל שאפשר לזהות בו גם את התפוררותו, מתה הרכות של הכותל וגמישותו, וככה גם היכולת לחדור אליו, או לפחות לנעוץ אותו על דעת עצמנו בכל־מיני נקודות, לדבר אתו ולא אליו, לדמות בו איברי גוף ולהאמין בבליטתם. ולמה שלא נאמין? מה יש? הלוא קירות כאלה היו אבני היסוד של כל מושב או יישוב, היו אופיָה של שכונה, ואפילו של רובע קטן בעיר ישראלית. או שהיו מושא לסיפורים ששמע רוסלאן אי־פעם, סיפורים על קירות מעוותים, סיפורי אי־אפשר, לא־ייתכן, שדווקא בגלל זה אמרו לו משהו כמו: אל תחשוב, רוסלאן, על החיים שאתה מכיר, תחשוב על העניין הדומה נניח לאמנות, המתקיימת, למשל, אך ורק אצלך, רוסלאן, רק אצלך, רק למשל.”

“שמש בן ערביים הטילה אור זהוב על בית הקפה ברחוב הירקון, משתקפת בכלי הזכוכית על השולחנות. ריח הים הפך חריף יותר אחר הצהריים, אולי בשל הבריזה שחלפה אל פני המים. אדים חמימים ספוגי מלח הפיצו ניחוח היולי משרה שלווה, מי בראשית שמכים בחוף הזה ונסוגים מימים ימימה, זוחלים אל החול החם ואז נמלכים בדעתם ומחליקים אחורנית.”

“לעתים רחוקות בראשית האביב, ברגעים נדירים ובלתי צפויים, הים התיכון מתכנס אל עצמו וממאן לשקף את השמים. רקיע רווי עננים כבדים וים כחול כהה, שמי תכלת מול גלים עמומים וצהבהבים, אור שמש בהיר ומנגד מים אפרפרים, המראָה המשתרעת עד האופק אינה מניחה לכיפה העצומה שמעליה להביט מטה ולראות את בבואתה במים הקרירים. רק במקום המרוחק בו נפגשים המים והשמים הולכים ונמהלים הצבעים, נמזגים לידי ערפל סמיך, אדים שבולעים את צבעי הקשת ונדמים כשער אל עולם נסתר ולא ידוע.”